<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ג</h1>
<h2>דף נב.</h2>
דין הלוקח כשכותב שטר המכר על שם חברו ואינו רוצה שתכתב על שמו ויתחלק זה לב' חלקים. החלק הא' אם אותו שנכתב השטר על שמו אינו מערער עליו בכלום הוי הדין על שלש דרכים וכגון ראובן שקנה קרקע משמעון ולא רצה לכתוב כתב המכר על שמו וכתבו בשם לוי, הדרך הא' אם יקנה ראובן אותו קרקע שנכתב בשם לוי תדע דאם בשעת הקנייה הודיע ראובן לשמעון המוכר ולעדים שזה הקרקע שאני קונה לעצמי אני קונה אותו ואני כותב השטר על שם לוי לדבר שהוא בלבי שאיני יכול לגלותו דין הוא שיקנה ראובן את הקרקע ואעפ"י שאין השטר על שמו כדג' [ב"ק ק"ב ע"ב] הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור ואם אמר ע"מ כן כופין אותו למכור ומפרשינן מכלל דמקנה קני לימא פליגא דבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל חטים שיקנו חטים לבעל המעות לא צריכא דאודענה לבעל השדה ואודעינהו לעדים. דין שני אם יש מן הדין על לוי שיחזור ויכתוב מזה הקרקע שטר מכר לראובן, תדע דאין על לוי לכתוב שטר מכר לראובן בזה הקרקע אא"כ מתנה עמו בשעת מעשה ואמר לו ע"מ כן אני עושה זה השטר על שמך שכל זמן שארצה שתחזיר אות' ותכתוב לי שטר מכר, כדג' [שם] הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין אותו למכור. מאי קאמר הכי קאמר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין ריש גלותא למכור ואם א"ל ע"מ כן כופין אותו למכור ואמר ריש גלותא וה"ה לכל אדם ולא נקט ריש גלותא אלא לפי שרוב בני אדן נתלין ממנו. הדרך השלישי היכא שלא רצה לוי לכתוב שטר מכר לראובן וחזר ראובן לשמעון המוכר ואמר לו כתוב לי שטר מכר אחר על שמי שהרי לוי שכתבנו השטר על שמו אינו רוצה לכתוב אותו לי אין על שמעון המוכר לחזור ולכתוב לראובן שטר אחר אלא ידחה אותו אצל לוי אבל אם התנה בשעת קנייה שיחזור ויכתוב לו שטר אחר על שמו כל זמן שירצה הרי זה יעשה כפי תנאו כדג' [שם ק"ג ע"א] אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חברו אין כופין את המוכר למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין המוכר למכור. ומפרשינן אמר מר הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור זמנא אחריתי פשיטא מהו דתימא א"ל את ידעת דארעתא דלדידי קזביננא ליה וזוזי בכדי לא שדינא ואדעתא דכתבת לי שטרא אחרינא קמ"ל דא"ל זיל לגביה דההוא גברא דליכתוב לך אימא סיפא אם אמר לו ע"מ כן כופין את המוכר למכור זמנא אחריתי פשיטא לא צריכא דאמר להו לעדים קמי דידיה בעינן דכתבתון לי שטרא אחרינא מהו דתימא א"ל זיל לגביה דההוא גברא דנכתוב לך קמ"ל דאמר להו אנא להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך דאנא מינך הוא דבעינא. החלק ב' אם מערער על הקרקע אותו שנכתב השטר על שמו לומר קרקע זה על שמי הוא והרי השטר שנכתב על שמי לעולם טענתו טענה גדולה היא כיון שהשטר מעיד על מה שהוא טוען ואין על חברו שיטעון לו שטר אמנה הוא כלומר על שמך כתבתיו ולעולם אני הוא שכתבתיו לעצמי אא"כ יבא בראיה ברורה אבל ודאי צריך שיראו הקרקע ביד מי הוא על הדרכים הידועים, ועל הדא גרסי' [ב"ב קנ"ד ע"ב] הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערער לומר שלי היא והוציא זה את אונו לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה אם אמר איני מכיר בשטר זה מעולם יתקיים השטר בחותמיו ואם אמר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא זה או שמכרתיה לך ולא נתת לי את הדמים אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר השטר. ותדע דכל מי שכותב שטר על שם חברו לשום צורך דבר הוא הנקרא שטר אמנה ואין זה מקומו להאריך פירושו. אבל אם אחים הם או שותפים שממונם מעורב דהתם אם נכתב שטר על שם אחד מהם אעפ"י שהקרקע בידו והשטר על שמו אם בא אחד מן השותפים או אחד מן האחים לטעון עליו ולומר קרקע זה בינינו הוא והשטר שבו על שמך לא גזר הדין ממך וכשטר אמנה הוא טענתם טענה גדולה ודין הוא שיהא קרקע ביניהם ואם טען ואמר לא קניתיו אלא מממון שהיה לי בפני עצמי ואינו מן השתוף יש עליו להביא ראיה בעדים שהיה לו ממון בפני עצמו כדי שיוכלו לומר שמאותו ממון קנאו ואם יעידו לו עדים בכך התם הוא דהוי הקרקע שלו לבדו כיון שנכתב על שמו ואם לא הביא עדים בכך לא יועיל לו הכתב שנכתב לשמו כלום אלא הרי זה יהיה בין כלם. אבל אם מת אותו האח או אותו השותף שנכתב השטר על שמו ובאו האחים לתבוע את בניו אין אנו מצריכים לבניו שיביאו עדים שמממונו לקח זה השדה כמו שאנו מצריכין לו כשהוא קיים אלא הרי אותו קרקע ראוי להם לבדם מאחר שנכתב השטר על שם אביהם אלא אם יביאו אחי המת ראיה שלא לקח זה השדה אלא מממון השתוף. וכמו זה הדין אנו דנין לאשה אצל בניה אם היא נושאה ונותנת בתוך ביתה וכתבה שטר על שמה שצריכה היא להביא עדים שהיה לה ממון בפני עצמה במה שהיתה יכולה לקנות אותו קרקע כדגר' [שם נ"ב ע"א] אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם אמר רב עליו להביא ראיה, ושמואל אמר על האחים להביא ראיה, אמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה ואמרינן ראיה במאי רב אמר ראיה בעדים ושמואל אמר ראיה בקיום השטר רבא אמר ראיה בעדים ורב ששת אמר ראיה בקיום השטר, א"ל רבא לרב נחמן הא רב והא שמואל הא רבה והא רב ששת מר כמאן סבירא ליה א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא אחד מן האחים שהוא נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אמא עליו להביא ראיה וכן האשה שהיתה נושאה ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמר[ה] שלי הם שנפלו לי מבית אמא עליה להביא ראיה מאי וכן מהו דתימא אשה כיון דחשיבה לה טרחא קמי יתמי ולא גזלא מיתמי קמ"ל.
<h2>דף קנד:</h2>
דין הלוקח כשכותב שטר המכר על שם חברו ואינו רוצה שתכתב על שמו ויתחלק זה לב' חלקים. החלק הא' אם אותו שנכתב השטר על שמו אינו מערער עליו בכלום הוי הדין על שלש דרכים וכגון ראובן שקנה קרקע משמעון ולא רצה לכתוב כתב המכר על שמו וכתבו בשם לוי, הדרך הא' אם יקנה ראובן אותו קרקע שנכתב בשם לוי תדע דאם בשעת הקנייה הודיע ראובן לשמעון המוכר ולעדים שזה הקרקע שאני קונה לעצמי אני קונה אותו ואני כותב השטר על שם לוי לדבר שהוא בלבי שאיני יכול לגלותו דין הוא שיקנה ראובן את הקרקע ואעפ"י שאין השטר על שמו כדג' [ב"ק ק"ב ע"ב] הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור ואם אמר ע"מ כן כופין אותו למכור ומפרשינן מכלל דמקנה קני לימא פליגא דבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל חטים שיקנו חטים לבעל המעות לא צריכא דאודענה לבעל השדה ואודעינהו לעדים. דין שני אם יש מן הדין על לוי שיחזור ויכתוב מזה הקרקע שטר מכר לראובן, תדע דאין על לוי לכתוב שטר מכר לראובן בזה הקרקע אא"כ מתנה עמו בשעת מעשה ואמר לו ע"מ כן אני עושה זה השטר על שמך שכל זמן שארצה שתחזיר אות' ותכתוב לי שטר מכר, כדג' [שם] הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין אותו למכור. מאי קאמר הכי קאמר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין ריש גלותא למכור ואם א"ל ע"מ כן כופין אותו למכור ואמר ריש גלותא וה"ה לכל אדם ולא נקט ריש גלותא אלא לפי שרוב בני אדן נתלין ממנו. הדרך השלישי היכא שלא רצה לוי לכתוב שטר מכר לראובן וחזר ראובן לשמעון המוכר ואמר לו כתוב לי שטר מכר אחר על שמי שהרי לוי שכתבנו השטר על שמו אינו רוצה לכתוב אותו לי אין על שמעון המוכר לחזור ולכתוב לראובן שטר אחר אלא ידחה אותו אצל לוי אבל אם התנה בשעת קנייה שיחזור ויכתוב לו שטר אחר על שמו כל זמן שירצה הרי זה יעשה כפי תנאו כדג' [שם ק"ג ע"א] אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חברו אין כופין את המוכר למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין המוכר למכור. ומפרשינן אמר מר הלוקח שדה בשם חברו אין כופין אותו למכור זמנא אחריתי פשיטא מהו דתימא א"ל את ידעת דארעתא דלדידי קזביננא ליה וזוזי בכדי לא שדינא ואדעתא דכתבת לי שטרא אחרינא קמ"ל דא"ל זיל לגביה דההוא גברא דליכתוב לך אימא סיפא אם אמר לו ע"מ כן כופין את המוכר למכור זמנא אחריתי פשיטא לא צריכא דאמר להו לעדים קמי דידיה בעינן דכתבתון לי שטרא אחרינא מהו דתימא א"ל זיל לגביה דההוא גברא דנכתוב לך קמ"ל דאמר להו אנא להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך דאנא מינך הוא דבעינא. החלק ב' אם מערער על הקרקע אותו שנכתב השטר על שמו לומר קרקע זה על שמי הוא והרי השטר שנכתב על שמי לעולם טענתו טענה גדולה היא כיון שהשטר מעיד על מה שהוא טוען ואין על חברו שיטעון לו שטר אמנה הוא כלומר על שמך כתבתיו ולעולם אני הוא שכתבתיו לעצמי אא"כ יבא בראיה ברורה אבל ודאי צריך שיראו הקרקע ביד מי הוא על הדרכים הידועים, ועל הדא גרסי' [ב"ב קנ"ד ע"ב] הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערער לומר שלי היא והוציא זה את אונו לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה אם אמר איני מכיר בשטר זה מעולם יתקיים השטר בחותמיו ואם אמר שטר פסים הוא שטר אמנה הוא זה או שמכרתיה לך ולא נתת לי את הדמים אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר השטר. ותדע דכל מי שכותב שטר על שם חברו לשום צורך דבר הוא הנקרא שטר אמנה ואין זה מקומו להאריך פירושו. אבל אם אחים הם או שותפים שממונם מעורב דהתם אם נכתב שטר על שם אחד מהם אעפ"י שהקרקע בידו והשטר על שמו אם בא אחד מן השותפים או אחד מן האחים לטעון עליו ולומר קרקע זה בינינו הוא והשטר שבו על שמך לא גזר הדין ממך וכשטר אמנה הוא טענתם טענה גדולה ודין הוא שיהא קרקע ביניהם ואם טען ואמר לא קניתיו אלא מממון שהיה לי בפני עצמי ואינו מן השתוף יש עליו להביא ראיה בעדים שהיה לו ממון בפני עצמו כדי שיוכלו לומר שמאותו ממון קנאו ואם יעידו לו עדים בכך התם הוא דהוי הקרקע שלו לבדו כיון שנכתב על שמו ואם לא הביא עדים בכך לא יועיל לו הכתב שנכתב לשמו כלום אלא הרי זה יהיה בין כלם. אבל אם מת אותו האח או אותו השותף שנכתב השטר על שמו ובאו האחים לתבוע את בניו אין אנו מצריכים לבניו שיביאו עדים שמממונו לקח זה השדה כמו שאנו מצריכין לו כשהוא קיים אלא הרי אותו קרקע ראוי להם לבדם מאחר שנכתב השטר על שם אביהם אלא אם יביאו אחי המת ראיה שלא לקח זה השדה אלא מממון השתוף. וכמו זה הדין אנו דנין לאשה אצל בניה אם היא נושאה ונותנת בתוך ביתה וכתבה שטר על שמה שצריכה היא להביא עדים שהיה לה ממון בפני עצמה במה שהיתה יכולה לקנות אותו קרקע כדגר' [שם נ"ב ע"א] אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם אמר רב עליו להביא ראיה, ושמואל אמר על האחים להביא ראיה, אמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחים להביא ראיה ואמרינן ראיה במאי רב אמר ראיה בעדים ושמואל אמר ראיה בקיום השטר רבא אמר ראיה בעדים ורב ששת אמר ראיה בקיום השטר, א"ל רבא לרב נחמן הא רב והא שמואל הא רבה והא רב ששת מר כמאן סבירא ליה א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא אחד מן האחים שהוא נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אמא עליו להביא ראיה וכן האשה שהיתה נושאה ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמר[ה] שלי הם שנפלו לי מבית אמא עליה להביא ראיה מאי וכן מהו דתימא אשה כיון דחשיבה לה טרחא קמי יתמי ולא גזלא מיתמי קמ"ל.
